החלטה בתיק ב"ל 17845-02-12

1.         בבית הדין נתקבלה חוות דעתה של ד"ר אורלי תיבון-פישר, שמונתה כמומחית מטעם בית הדין.

2.         חוות הדעת הועברה לצדדים והם היו רשאים להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחית בקשר לחוות דעתה, אם ברצונם לעשות כן.

3.         בבית הדין נתקבלה בקשה מטעם ב"כ התובעת להפנות למומחית שאלות הבהרה.

            מטעם ב"כ הנתבע נתקבלה תגובה בגדרה הובעה התנגדות להפניית מי מבין השאלות המבוקשות.

4.         לאחר עיון בבקשה, בשאלות ההבהרה שפורטו ובתגובה עליה, באתי לידי מסקנה שאין מקום להפנות למומחית מי מבין השאלות המבוקשות.

            באשר לשאלה מספר 1, השאלה קיבלה מענה ברור בחוות הדעת שבה המומחית הבהירה כי " מגע בניקול או בקובלט, גם במוצרים מוגמרים, מהווה גורם ראשון בשכיחות לדלקת עור אלרגית ממגע, אך לא למחלות אלרגיות של דרכי הנשימה העליונות, היכולות להתבטא בצרידות, נזלת אלרגית, דלקת אלרגית בעיניים או קשיי נשימה". ברי שמחוות הדעת לא עולה כי המומחית קובעת קיומו של קשר סיבתי בין מגע בניקל או בקובלט לבין מחלת העור ממנה סובלת התובעת לכאורה ואם בכלל, והמומחית אף לא התבקשה לחוות דעתה בהקשר זה, שכן תביעת התובעת איננה נסבה על ליקויים בעור.

קביעתה זו של המומחית מבהירה את נושא הקשר הסיבתי בין הליקויים מהם סובלת התובעת לבין החשיפה התעסוקתית המוכרים " רק בחשיפה נשימתית לגורמים נשאפים בסביבת העבודה: אבק, גז, אדים או נדפים (ההדגשה במקור, ו.ש)", וזאת במובחן מחשיפה על דרך מגע עורי במוצרים מוגמרים שאינה לדעת המומחית אופיינית לגרימת אותם ליקויים.

באשר לשאלות מספר 2 ו - 3, גם שאלות אלו קיבלו התייחסות ברורה בחוות הדעת שבה התייחסה המומחית בפירוט ובהרחבה לנושא הקשר הסיבתי, תוך שהפנתה בין היתר בפירוט רב לממצאים הרפואיים שנרשמו בעניינה של התובעת.

יודגש, כי המומחית אינה מחויבת להצביע על הסיבות שגרמו לליקויים שמהם סובלת התובעת ככל שאלו אינם ידועים, ותפקידה הינו לסייע לבית הדין בקביעת הקשר הסיבתי, קביעה שנעשיתי בסופו של יום על ידי בית הדין לו נתונה הסמכות לדון בתביעה ולהכריע בה . בהקשר לכך כבר נפסק כי -

" ...אין חזקה שבדין, כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה", אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור, אף כי קיימת בעניין זה חזקה שבדין (ראו תקנה 46 ל תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954).

המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין מחווה דעתו על פי מיטב הידע הרפואי המצוי לעת מתן חוות הדעת... המומחה הרפואי, אינו חייב להוכיח באותות ובמופתים מה הם הגורמים המוכחים למחלת המבוטח. די בכך שיחווה דעתו באופן ברור, על פי מיטב ידיעותיו, מומחיותו ושיפוטו הרפואי, על קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין המחלה או הליקוי לבין תנאי העבודה". (עבל 215/05 מוריס מרגיה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.11.06).

באשר לשאלה מספר 4, מדובר בשאלה היפותטית שאינה מותרת במסגרת שאלות הבהרה.

5.         על הצדדים להודיע לבית הדין תוך 14 יום ממועד קבלת החלטה זאת מה עמדתם בתביעה בהתייחס לחוות הדעת.

            אם ברצון אחד הצדדים להגיש סיכומים בכתב או להוסיף על הסיכומים שהוגשו, עליו להודיע על כך בתוך 14 יום כאמור - ניתן להגיש סיכומים או השלומות במועד כאמור.

            סיכומים או השלמות כאמור לעיל, יועברו ישירות לצד שכנגד, בעותק המופנה לבית הדין ויצוין מתי וכיצד הועברו לצד שכנגד.

6.         במידה וצד לא יגיש סיכומים או השלמות בתוך המועד שנקצב, יחשב הדבר כהודאה מצידו כי אינו מעונין להוסיף על הסיכומים שהוגשו וכי הוא מסכים למסקנה העולה מחוות דעתה של המומחית ומתן פסק דין בהתאם.

7.         להמשך טיפולה של המזכירות.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ג , ( 22 נובמבר 2012 ), בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: